“המצב הקיים” בהרבה אתרים, נובא מניסיון להתאים ל”מצב הקיים” בדפדפנים ישנים.
המצב שהיה קיים בדפדפנים האלו, היה, בהעדר מינוח מקצועי הולם יותר בעברית –
חרא.

כל מי שניסה לכתוב HTML & CSS שיעבדו ב-ie מגרסה 5.5 ו-6 ושיתייחס בצורה כלשהי לנגישות (מה שמחייב, בין השאר, הפרדה בין עיצוב לתוכן) סבל קשות.
דפדפני ie מגרסה 5x היו גרועים מאוד.
עמוסים בבאגים וב”גרסאות מיקרוסופט ל- html rendering”.
מיקרוסופט, באופן מכוון, בנתה את ie5 כך שצריך לפתח hיעודי אליו.
אתרים שלא תוכננו להתנהגות ה”יחודית” של ie5.x פשוט לא יעבדו טוב.

ie6 היה צעד קדימה מבחינת הקטנת כמות הבאגים וההתנהגויות התמוהות.
הוא לא גרוע מאוד כמו ie 5.x – הוא סתם דפדפן לא טוב.
עדין הרבה באגים, עדין “גרסאות מיקרוסופט ל- html rendering”, אבל צעד אחד קדימה מ-ie5.x

Ie7 ?
סוף סוף מוצר שעובד כמעט כמו שצריך.
יש עוד טיפה באגים, וכמה סטיות תמוהות – אבל לא הרבה.
איכות חיים למפתחים – ובאופן נגזר, איכות חיים למשתמשים, שיכולים לקבל מוצר יותר טוב (ביחס להשקעה מוגדרת בפיתוח)

ie8 אמור לעשות עוד צעד בכיוון הזה.
למה צריך אותו?
למה צריך תקן?

פשוט –
כי בסופו של דבר, מיישרים קו למשהו.
המשהו הזה יכול להיות התקן דה-פקטו שמיקרוסופט ניסו ליצור,
או תקן מוסכם ומתוכן ע”י מסגרת בין תאגידית (w3c).

“לצפות ששתי חברות המשחררות דפדפנים חדשים (ודי מיותרים) לשוק רווי יעשו את כל המאמצים כדי להתאים את המוצרים שלהן למצב הקיים” פירושו לתקוע אותנו עם מערכות שמנסות לשמור על תאימות ל-1992, במחיר ויתר על כל מה שההתקדמות שנעשה בנושאי ממשק, אינטראקציה, נגישות, הפרדת עיצוב מתוכן וכו’ יכולה להציעה.
לא רעיון טוב כל כך.

——-
רן.